5.8.13 ליידרמן ומרשם התושבים

שלום לקוראי,

מאמר אתמול שעניין אותי במיוחד היה ב (לחצו על הקישור) ynet אופרת סבון בבנק ישראל.  מה שעורר אותי הוא הצילום במאמר של פתק שליידרמן כתב על דלתו:

והתגובה של ליידרמן (צילום: מוטי קמחי)

כתיבתו של ליידרמן את האותיות ב, ג ו-ד, עוררה את ייצר הסטטיסטיקאית שבי. אם תבודדו את האותיות מהקשרן המילולי, יהיה קשה לכם  להחליט מהי האות.

אחד הכללים היסודיים בסטטיסטיקה, ובכל תחום, הוא זיהוי יחיד של פרט. למשל, כלקוח של הבנק, היית מסרב שמשכורתך תכנס לחשבונו של אדם זר לך. כך גם הרעיון מאחורי מספר תעודת הזהוי של אזרח.

בודדים זוכרים כיצד ניתנו מספרי הרישום בפעם הראשונה. חפשתי בגוגל, וכנראה שלא יגעתי מספיק. או שגם אם יגעתי, לא הייתי מוצאת את הדברים שאני הולכת להגיד. תודה לחבר שטרח ומצא את הקישור למפקד האוכלוסין 1948, אך אין בו את הפרטים שאני רוצה להדגיש, הכפילויות במרשם התושבים.

בנובמבר 1948, כשהמדינה במצב מלחמה ומתארגנת לבחירות, הוחלט לערוך את מפקד האוכלוסין הראשון בישראל, ולהנפיק מספרי רישום, שיחליפו את מספרי תעודת הזהוי הבריטית, וישמשו בסיס להוצאת תעודות זהוי ישראליות.
כל תושבי המדינה נפקדו, במגורים פרטיים, במחנות צבאיים בבתי חולים. נתונים אלה שמשו בסיס למרשם התושבים, ולעדכון הרשימות בהתאם ללידות, פטירות, עליה והגירה.

עשו עוצר ברחבי המדינה, ותלמידי תיכון עברו מבית לבית, והנפיקו מספרים סידוריים לתושביה. למשל, מספר הרישום שלי, בן שש הספרות, החל בספרות 96####, כמו שהחלו כל מספריים של תושבי כפר ויתקין. מספר הרישום שלי, היה 96###9, של אחי הבוגר ממני, 96###8, ושל אמי 96###7. אבי לא היה בבית באותו היום, וקבל מספר שונה לגמרי משלנו. הפוקדים נכנסו לכל בית, ונתנו מספר סידורי לכל אחד, החל מהגבר, ראש המשפחה, המשך באשתו וילדיו, לפי גילם.

כקוריוז, המספר 000001 ניתן לנשיא המדינה חיים ויצמן, ולוורה אשתו 000002, מספרו של בן-גוריון הוא 000003, ושל פולה 000004.  לכל תושבי ירושלים של  אותם הימים, מספר הרישום היה בן שש ספרות, כמו לכל יתר תושבי המדינה, אך הספרות הראשונות במספריהם החלו באפסים.

כאשר החלו גלי העליה, כבר המספר היה צריך להיות בן למעלה משש ספרות. היינו כבר יותר ממיליון תושבים, וגם היו הרבה דילוגים בקרב 999999 המספרים הראשונים. להשלמה, הוסיפו מימין למספר קו נטוי, ואות: א, ב, ג, ד, וכו', בהתאם לגל העליה והנמל שהעולה נכנס דרכו. למשל, ג/123456. בגלל כתב ידם של אנשים כמו ליידרמן, לא תמיד היה קל לזהות מהי האות הרשומה לפני המספר. מישהו החליט עבורם על פירוש כתב היד, ולא תמיד בעקביות. כתוצאה, לאדם אחד היו לפעמים כמה מספרי זיהוי, ומה שיותר מעניין, היו במדינת ישראל של אותם הזמנים, לכעשרים אחוז מהתושבים היו כפילים (!),  באיזה שהוא מקום התגורר אדם אחר עם אותו מספר הזהוי. מסיבה זו, השתמשו גם בשם האב, כתוספת לזיהוי, תאריך לידה, ועוד.  לא בכל המקרים זה עזר.

כאשר עברו למספרי זהוי בני תשע ספרות, שמונה ספרות, פלוס ספרת ביקורת שהיא סיפרת היחידות, האות הוחלפה במספר, למשל האות ג הוחלפה ב- 03. ןהמספר ג/123456, הפך ל- 03123456#, כש- # היא סיפרת הבקורת. ככל הנראה, עדיין מסתובבים ישראלים עם כפילים. רק כשייעלם דור העליה הגדולה, תעלמנה הכפילויות.

מעניין, אם לליידרמן יש כפיל.

כל טוב, אורה

דרך אגב, הטיפוס במדרגות הגלריה היה קליל, וגם החלתי לעשות כמה צעדים בלי עזרת ידיים. כאשר הגוף מחלים, הכל מתחיל לקבל תחושה אחרת. בזמן השיקום, ניסיתי בכאב לעלות ולרדת מדרגות, שלא הוליכו לשום מקום: רגל טובה מקדימה בעליה, ומאחרת בירידה.  השיקום היה מחוייב לחברת הביטוח בשלוש שעות של פיסיוטרפיה ביום, אם הגוף מוכן לכך, ואם לא. נכון, יש להפעיל את השרירים כדי שלא יתיוונו, אך לא עד כדי כאב וכדורים נרקוטיים!

לא התפעלתי מהתערוכה, למרות שהתמונות נבחרו לפי juror, Ellen Owens. ברור, להוציא התמונה שלי ועוד כמה.  כל אחד, וטעמו. חלק מיחסי הציבור של אמן, הוא להשתתף בתערוכות ובפתיחות תערוכות. זה אחד מחוקי השרידות.

עד בלוגי הבא, שיהיה לכם יום טוב, או לילה טוב, גם וגם. אורה

orabialik.com     orabialik.blogger.com