אני מטפל
אני מטפל בדיירי בית האבות. בדרך כלל אני ערבי או רוסי. איך יש לי סבלנות? הם די מעצבנים, רובם לא מתקשרים ובעצם רציתי לעשות משהו אחר בחיים. מתרגלים. לפעמים הם אסירי תודה. פעם, פעם מישהו טפח לי על השכם ואמר: כל הכבוד! מה שברור, שהם הדיירים היו משהו. ואני משתדל לכבד אותם, למרות הטיפולים הלא סימפטיים, איזו עבודה, חבל על הזמן. בינתיים מתרגלים. במיוחד שהדיירים משום מה מתחלפים. יש לי קשר מיוחד עם מישהו מכפר יהושע. שוכב פה חמישה חודשים והוא בסדר, אומר הרבה תודה. אני רוצה ללמוד, אבל צריך פרנסה ופה, ברוך השם, תמיד תהיה עבודה...
אימא הייתה אומרת: "אין עבודה שלא מכבדת את בעליה אם אתה עובד בשכל ובנאמנות ,לחלוב פרות או לרחוץ כלים". ואני אומר: "גם לעבוד בבית אבות".
דן שילה, אוגוסט 2013
הפעם בחרתי להביא דברים בשם אומרם, דן שילה (שולמן) , יליד כפר יהושע, עתה במעון סיעודי במגדל העמק.
דן, בן דודי, בן שמונים ושתיים, מתגורר במוסדות טיפוליים מאז תאונת הדרכים שעבר לפני שנה. משותק מידיו ומטה. לאחרונה, למד להשתמש במחשב, ולהדפיס את הגיגיו המופלאים. הפעם, נכנס לרוחם של האנשים שעד כה היו זרים לו, והיום הקרובים האינטימיים ביותר. ן
דן נפטר בינואר 2014. כאב להפרד ממנו, אך עולמו החדש הוא טוב מעולמו במחלקה הסעודית. יהא זכרו ברוך. ן
No comments:
Post a Comment