עם סיום השביתה במשרד החוץ, הזדרזתי הבוקר לקונסוליה הישראלית, להחתים את הקונסול על אישור זהותי וחתימתי, על מסמך רשמי ישראלי.
כל ביקור בקונסוליה, הוא אירוע מתח. תמיד ישנן הפתעות. בין שאני יוצאת מהבית, לבין שחוזרת כעבור כשלוש שעות. אף פעם אני לא מתארת אילו הפתעות מחכות לי. תמיד, תמיד הן קיימות. מראש, אני מקדישה בוקר שלם לאירוע.
פילדלפיה מחלוני (צילום אורה ביאליק)
פעם, הקונסוליה היתה בתהליך מעבר דירה, ולא ידעתי. חזרתי על עקבותי. הייתי צריכה לשלוח את חידוש הדרכון לניו יורק. קבלתי אישור שגוי, רק לתקופה קצרה. בפילדלפיה, שנה אחר כך כששמתי לב לטעות, התייחסו לבעיה האריכו את תוקף הדרכון.
פעם אחרת, שינו את שעות הקבלה, ולא הצלחתי לעקוב אחר האתר המתחדש. באותה הפעם, היתה גם אזעקת חרום בבניין. כל עובדיו חיכו בחוץ כחצי שעה, ואני הייתי צריכה לחכות כמעט שעה נוספת, עד שכל עובדי עשרים הקומות יפנו את הלובי. רק אז, יכולתי לשוחח עם איש הבטחון, והוא הודיע לי, שהקונסול אינו בנמצא באותו היום. הוכיח אותי, שקודם עלי לבדוק היטב את האתר על כל שינוייו. דווקא כן יגעתי ולא מצאתי.
אחת לשנה, אני צריכה להתייצב שם, להוכיח שאני עדיין חיה, ולקבל ׳אישור חיים׳, כדי שאוכל להמשיך לקבל פנסיה מממשלת ישראל. שאלתי, מה יקרה אם יקשה עלי לבא לקונסוליה? שאלו היכן אני גרה, וענו שלא אדאג, יימצא סידור.
בפעם האחרונה, הגעתי לקונסוליה לבקש אישור העתק מסמך הזהה למקור, וכן לחתום, לפי בקשת עורך דין ישראלי, על שני מסמכים נוספים ריקים. הפקיד, בתחילה לקח את האגרה, בכוונה טובה, ואחר כך הזהיר אותי, שאם אחתום על טופס ריק, הוא יעביר קו אלכסוני על כל המסמך הריק, ולא תהיה אפשרות להשתמש בו בארץ, והברכה תהיה לבטלה. זה היה בשלב מסויים של השביתה של עובדי משרד החוץ. הם קבלו לקוחות לשרותים נוטריונים, אך אולי היו נאמנים לא לטפל בעבודות קונסולריות אחרות. לא יודעת אם הנפיקו דרכוני חרום, אם לאו. על התשלום הלא מנוצל, אמר שאוכל להשתמש בו בעתיד. כל פעם מעלים את סכום האגרה. מה לעשות? זה לא באחריות העובדים כאן.
עבר זמן עד שהטופס מולא כהלכתו, אך גם הגיע הזמן, שכל הקונסוליה הצטרפה לשביתה. כל שובת בתורו הוא. צריכים רק להתאזר בסבלנות. בהזדמנות הראשונה, לקחתי מונית והופעתי במשרדם. מרוב התלהבות, שאני כבר נוסעת במוניות, שכחתי את הפספורט הישראלי על המדף. יצאתי יחסית מאוחר מהבית, כי ציפיתי שכבר לא יהיה תור. טעיתי. איש הבטחון, היה גמיש, והסכים שאכנס למשרד ללא תעודה ישראלית. דברתי עברית צחה, והוא הכיר אותי מפעמים קודמות. היה גם מתחשב ביחס להתנהלותי הנכותית.
נכנסתי, חיכיתי בשקט, רק פקיד אחד משניים שרת את הקהל. כולי תקווה, שאם אחכה הרבה זמן, יתרכך ליבם. ידעתי, שחייבים להציג פספורט בקונסוליה, זו אשמתי שלא הבאתי אותו אתי. השעון הראה שזו שעת סיום הקבלה. זוג צעיר, עולים מרוסיה, שנהג שש שעות מפיטסבורג לפילדלפיה כדי לקבל אישור חתימה, החל חושש בקול רם. הם הגיעו בתשע בבוקר שעת הפתיחה, לאחר שיצאו מהבית בשעה שלוש לפנות בוקר. הלכו להשיג איזה מסמכים, וחזרו. זמן הסגירה הגיע. חששו שיאלצו לעשות את כל הדרך פעם נוספת.
הקונסול הצעיר הוציא את ראשו מהחלון, לוודא כמה ממתינים לו.
איני יודעת אם הביטוי 'ראו זה פלא' מתאים. נראה שלא היה כאן כל פלא. לא היו דבורים לא נאותים. היו רק חלופי שאלות ענייניות, עם כל הלקוחות, ולכל בעיה נמצאו פתרונות. לגבי, הוא אישר את חתימתי, לאחר שהזדהתי ברשיון הנהיגה האמריקאי.
סליחה שאני מעייפת אתכם בספור תלאותי. אך כאשר מקבלים שרות צבורי מתחשב גמיש וטוב, במסגרת החוק הישראלי, אני מרגישה שצריך לחלק את המחמאות לעובדי הצבור. בפירוש, לא הייתי מצפה לשרות כזה ממוסדות אמריקאים רשמיים. אצלם, בדרך כלל, הולכים לפי הספר, מבלי להסתכל ולראות את האותיות הקטנות, שכנראה גם קיימות.
תודה לכם, צוות עובדי הקונסוליה בפילדלפיה.
אורה
No comments:
Post a Comment